כמה מילים על עצמי

שמי עקיבא זילברקלנג דרורי. אני גר במודיעין עם אשתי, הבת שלנו והחתולה. מאז ומתמיד אהבתי חיות והתחברתי אליהם מאוד. בכיתה ה' השתתפתי בקייטנת הגן ומיד התאהבתי. בעקבות הקייטנה גם הצלחתי לשכנע את ההורים שנגדל צ'ינצ'ילות בבית (שהצאצאים שלהם נמצאים בגן עד היום). האהבה לחיות התפתחה לאורך השנים ובכיתה י"א הצטרפתי לתכנית "זובגרות" בגן החיות שם חקרתי את התבססות ההיררכיה בקבוצת סוריקטות חדשה. חוויה זו הפכה את האהבה לחיות לתשוקה של ממש לחקור את עולם החי ולעסוק בשמירת טבע. בעקבות העבודה גם טסתי לדרום אפריקה להתנדב בחווה שעוסקת בשמירה על מינים בסכנת הכחדה ואפילו זכיתי לראות סוריקטות בטבע.

לאחר הצבא, מיד חזרתי לגן החיות, הפעם בתור מטפל במחלקת טורפים. היה לי חשוב מאוד ללמוד על החיות השונות וכיצד אפשר לשפר את תנאי המחייה שלהם. העבודה בגן ביססה אצלי עוד יותר את הרצון ללמוד זואולוגיה באוניברסיטה ולהפוך את התשוקה למקצוע. בסוף 2019 התחלתי תואר בביולוגיה בדגש על אקולוגיה ואבולוציה באוניברסיטת תל אביב. תוך כדי המשכתי לעבוד בטורפים בסופי שבוע כשבמקביל גם זכיתי להתמקצע בתחומים אחרים בגן בהם בניית תזונה לבע"ח וניהול נתונים זואולוגיים. בנוסף, הובלתי תהליך התייעלות ודיגיטציה בניהול ואיסוף המידע השוטף בגן.

לאחר סיום התואר, המשכתי למסלול ישיר לדוקטורט והיה לי ברור שהמחקר שלי חייב לשלב את גן החיות ולעסוק בשמירה על מינים בסכנת הכחדה. לשמחתי הרבה, הצלחתי להשתלב בפרויקט השבת היחמורים, ובתמיכת המנחה וצוות הגן אני מוביל מחקר חדשני על תהליך ההתבססות של יחמורים לאחר השבה לטבע.

במקביל לתחילת הדוקטורט, גם פרצה מלחמת חרבות ברזל ונקראתי למילואים. מאז תחילת המלחמה שירתתי כ350 ימים ברצועת עזה, דבר שהקשה עלי מאוד לשמר את שגרת המחקר, אבל לאורך כל הדרך המחקר שלי היה עוגן של שפיות ואור עבורי. כל פעם שאני מגיע לגן או לשטח משהו משתחרר בלב והתשוקה חוזרת לבעור ומקלה על ההתמודדות עם האתגרים שהמלחמה הביאה איתה.