נושא הדוקטורט שלי : כיצד יחמורים פרסיים מסתגלים לחיים בטבע — והאם ניתן לחזות מי יצליח?
היחמור הפרסי, שנכחד מישראל, חזר אל הטבע בזכות עשורים של מאמצי שימור, בהובלת גן החיות התנ"כי בירושלים ורשות הטבע והגנים. בכל שנה, יחמורים שנולדו וגדלו בגן החיות משוחררים לאזורי טבע מוגנים ברחבי הארץ. השחרור הוא רק תחילת המסע, השבועות והחודשים הראשונים בטבע הם קריטיים, שכן כל יחמור חייב ללמוד היכן למצוא מזון, כיצד להימנע מסכנה, וכיצד לבסס תחום מחיה יציב.
המחקר שלי עוקב אחר יחמורים משוחררים באמצעות קולר GPS מתקדם שמתעד את תנועותיהם כל כמה דקות. מעקב קרוב כזה מאפשרת לנו לחקור כיצד ההתנהגות משתנה לאורך זמן, במיוחד בנוגע לתנועה יומית, לביסוס תחום מחיה ולבחירת בית גידול. אנו בוחנים כמה רחוק היחמורים נעים בכל יום, כיצד תחום המחיה שלהם מתפתח, ומתי הם עוברים מחקירה רחבה של סביבתם החדשה לשימוש יציב יותר באזורים מוכרים. אנו מצפים שרוב היחמורים יעברו בהדרגה מ"שלב חקירה" לשלב "ניצול" יציב יותר — אך ייתכן שהפרטים יבדלו מאוד זה מזה במהירות ובחלקות שבהן מתרחש המעבר.
שאלה מרכזית נוספת היא האם ניתן לחזות הבדלים אלה לפני השחרור. כשהם עדיין בגן החיות, היחמורים משתתפים במבחן התנהגות סטנדרטי שמודד כיצד הם מגיבים לאיום מתקרב. המרחק שבו הם בוחרים לברוח מספק הערכה של סוג ההתנהגות שלהם — האם הם נוטים להיות נועזים יותר או זהירים יותר.
אנו מניחים שפרטים נועזים יותר יחקרו שטחים רחבים יותר, יבססו תחומי מחיה גדולים יותר, ויידרש להם זמן רב יותר להתייצב על דפוסי שימוש יציבים. על ידי קישור בין הערכות האישיות שנעשו לפני השחרור לבין נתוני תנועה מפורטים לאחר השחרור, מחקר זה שואף לשפר את קבלת ההחלטות בתחום השימור ולסייע בהבטחת הצלחתו ארוכת הטווח של פרויקט השבת היחמור הפרסי בישראל.
